<h1>בה"ג הלכ' יבמות</h1>
<h2>דף ב.</h2>
חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם, בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו מאמו ואחות אמו ואחות אשתו אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו, הרי אילו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם. וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות צרותיהן מותרות, ואין אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו איילוניות או שמיאנו. ומנלן דהני חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן, דתנו רבנן (ג':) (ויקרא י"ח, י"ח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרר וגו' שאין ת"ל עליה, לפי שנאמר (דברים כ"ה, ה') יבמה יבא עליה שומע אני אפילו באחת מכל עריות שבתורה הכתוב מדבר, נאמר כאן עליה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה עליה האמור להלן במקום מצוה אף עליה האמור כאן במקום מצוה וקאמר רחמנא לא תקח, ואין לי אלא היא צרתה מנין, ת"ל לצרור ולא צרור לא היא ולא צרתה, ואין לי אלא אחות אשה שאר עריות מנין, אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה להתייבם אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אסורה להתיבם. ואין לי אלא הן צרותיהן מנין, אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה, אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה, מכאן אמרו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם.
בתו היכי משכחת לה, שני אחים ראובן ושמעון נשא שמעון בתו של ראובן ומת שמעון בלא בנים, היא פטורה ופוטרת צרותיה וכן בת בתו ובת בנו. בת אשתו כיצד, רחל אינסיבא לגברא מעלמא וילידה בת ומת בעלה ואינסיבה היא לראובן ובתה לשמעון ומת שמעון בלא בנים ונפלה בת אשתו של ראובן לפניו, היא פטורה ופוטרת כל צרותיה וכן בת בתה ובת בנה. חמותו כיצד, רחל נשאת לאיש וילדה הימנו בת ומת בעלה ונשאת היא לראובן ובתה לשמעון ומת ראובן בלא בנים ונפלה אשתו לפני שמעון שהיא חמותו, היא פטורה ופוטרת כל צרותיה וכן אם חמותו ואם חמיו. אחותו מאמו כיצד, רחל נשאת לאיש וילדה הימנו בת ומת בעלה ונשאת היא ליעקב ובתה לבנו של יעקב שיש לו מאשה אחרת והוליד יעקב מרחל בן אחר ומת בנו הגדול שנשא בתה של רחל בלא בנים ונפלה אשתו לפני אחיו והיא אחותו מאמו, היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אחות אמו כיצד, יעקב נשא אשה והוליד ממנה בן ומתה אשתו והלך ונשא את לאה ובנו נשא את רחל אחותה והוליד יעקב מלאה בן ומת בנו הגדול שנשא את רחל בלא בנים ונפלה רחל לפני בן יעקב שהוליד מלאה והיא אחות אמו, היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אחות אשתו כיצד, שני אחים נשואים לשתי אחיות ומת אחד מהם בלא בנים, היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אשת אחיו מאמו (י"ז:) דכתיב (דברים כ"ה, א') כי ישבו אחים יחדיו ואמר רב יהודה אמר רב יחדיו המיוחדים בנחלה פרט לאחים מן האם. אשת אחיו שלא היה בעולמו, שני אחים נשואים שתי נשים ומת אחד מהם בלא בנים ונולד להם אח ואחר כך יבם השיני את אשת אחיו ומת, ראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ושנייה משום צרתה, מאי טעמא, דכתיב כי ישבו אחים שהיתה להם ישיבה בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. כלתו רחל נשאת לבן ראובן ומת או נתגרשה ונשאת לשמעון ומת שמעון בלא בנים ונפלה לפני ראובן והיא כלתו, פטורה ופוטרת כל צרותיה.
בת בתו כיצד, נכרי שנשא בתו של ראובן ובתו של שמעון והוליד מזו בת ומזו בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומת לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת בתו של ראובן וזו בת בתו של שמעון והן אחיות מן האב, האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה, ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת. בת בנו כיצד, בנו של ראובן נשא אשה והוליד ממנה בת ומת או נתגרשה ונשאת לבנו של שמעון והוליד ממנה בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומת לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת בנו של ראובן וזו בת בנו של שמעון והן אחיות מן האם, האסור לזה מותר לזה וכו'. בת אשתו כיצד, ראובן ושמעון גרשו את נשותיהן ונשאו שתיהן לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת, או שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד ולזו ממנו בת ולזו ממנו בת ומת, או נתגרשו ונשאת אחת לראובן ואחת לשמעון ונשאו בנותיהן ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת אשתו של ראובן וזו בת אשתו של שמעון והן אחיות מן האב, האסור לזה מותר לזה וכו'. בת בתה כיצד, בת אשתו של ראובן ובת אשתו של שמעון נשאו לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת בתה של אשתו של ראובן וזו בת בתה של אשתו של שמעון והן אחיות מן האב, האסור לזה מותר לזה וכו'. בת בנה כיצד, בן אשתו של ראובן נשא אשה והוליד ממנה בת ומת או נתגרשה ונשאת לבן אשתו של שמעון וילדה ממנו בת ונשאו שתי בנותיה ללוי ויהודה ומתו ונפלו לפני ראובן ושמעון זו בת בנה של אשת ראובן וזו בת בנה של אשת שמעון והן אחיות מן האם, האסור לזה מותר לזה וכו'. חמותו כיצד, ראובן ושמעון נשאו שתי אחיות והיו להן שתי בנות מבעלים הראשונים ונשאו שתי בנותיהן ללוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון ונפלו שתי אחיות לפני לוי ויהודה זו חמותו של לוי וזו חמותו של יהודה, האסור לזה וכו'. אם חמותו כיצד, שתי אחיות ולהן שתי בנות ונשאו הן לראובן ושמעון ובנות בנותיהן ללוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אם חמותו של לוי וזו אם חמותו של יהודה והן אחיות, האסור לזה וכו'. אחותו מאמו כיצד, שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ומת או נתגרשו ונשאו שתיהן ליעקב ושתי בנותיהן לראובן ושמעון והוליד יעקב מן האימהות לוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אחותו של לוי מאמו וזו אחותו של יהודה מאמו והן אחיות מן האב, האסור לזה וכו'. אחות אמו כיצד, שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ומת או נתגרשו ונשאת לאיש אחר והולידה בת וזו לאיש אחר והולידה בת ונשא יעקב שתי בנותיהן שמשני אנשים והוליד מהן לוי ויהודה והשיא שתי בנותיהן שמאיש אחד לראובן ושמעון ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אחות אמו של לוי מן האם וזו אחות אמו של יהודה מן האם והן אחיות מן האב, האסור לזה וכו'. אחות אשתו כיצד, שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ומת או נתגרשו ונשאו לשני אנשים וילדה זו בת וזו בת ונשאו ראובן ושמעון שתי בנותיהן שמאיש אחד ונשאו לוי ויהודה שתי בנותיהן שמשני אנשים ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אחות אשתו של לוי מן האם וזו אחות אשתו של יהודה מן האם והן אחיות מן האב, האסור לזה וכו'. אשת אחיו מאמו כיצד, שתי נשים לזו בן ולזו בן נשאו שתיהן ליעקב והוליד מהן לוי ויהודה ובניהם הראשונים נשאו שתי אחיות ומתו או נתגרשו ונשאו לראובן ושמעון ומתו ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אשת אחיו מאמו של לוי וזו אשת אחיו מאמו של יהודה, האסור לזה וכו'. אשת אחיו שלא היה בעולמו משכחת לה בששה אחים ואליבא דרבי שמעון דאמר מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה, כיצד, ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות ולוי ויהודה נשואין שתי נכריות מת ראובן נולד יששכר ויבם לוי מת שמעון נולד זבולון ויבם יהודה מתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני יששכר וזבולון, אשת ראובן שייבם לוי אסורה ליששכר שנולד ולבסוף יבם ומותרת לזבולון שייבם ולבסוף נולד ומצאה בהיתיר, אשת שמעון שייבם יהודה מותרת ליששכר שנולד קודם מיתת שמעון ואסורה לזבולון שנולד לאחר מיתת שמעון ונולד זבולון ולבסוף ייבם יהודה והן אחיות, האסור לזה וכו'. כלתו כיצד, בנו של ראובן ובנו של שמעון נשאו שתי אחיות ומתו או נתגרשו ונשאו ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון זו כלתו של ראובן וזו כלתו של שמעון והן אחיות, האסור לזה וכו'.
<h2>דף ב:</h2>
וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות, (י"ב:) כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אחת צרת ממאנת ואחת צרת איילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרות. תנו רבנן (תוספתא פ"ב) יש או חולצות או מתייבמות חולצות ולא מתייבמות לא חולצות ולא מתייבמות. עריות שאמרו, לא חולצות ולא מתייבמות, מוסף עליהם אשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס ואשת אח מן האם ואשת גר ואשת עבד משוחרר ואיילונית לא חולצות ולא מתייבמות.
כיצד פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן, היתה בתו או אחת מכל עריות האילו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו אסורה כך צרתה פטורה, הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה ואפילו הן מאה. (י"ג.) מנהני מילי אמר רב יהודה אמר קרא לצרור התורה רבתה צרות הרבה, רב אשי אמר סברא הוא, צרה טעמא מאי אסירא דבמקום ערוה קיימא, צרת צרתה נמי במקום ערוה קיימא.
כיצד אם מתו צרותיהן מותרות, היתה בתו או אחת מכל העריות האילו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת, מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת. וכל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת.
<h2>דף ג:</h2>
יכול שאני מרבה אף שש עריות חמורות מאילו שיהו צרותיהן אסורות, אמרת מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואיפשר להינשא לאחים צרתה אסורה אף כל שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואיפשר להינשא לאחים צרתה אסורה, יצאו שש עריות חמורות מאילו הואיל ואי איפשר להם להינשא לאחים צרותיהן מותרות שאין צרה אלא מאח. אזהרה שמענו עונש מנין, ת"ל (ויקרא י"ח, כ"ט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו', הוקשו כל העריות כולן זה לזה. שש עריות חמורות מאילו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות, אילו הן אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו.
<h2>דף ט:</h2>
כל אילו שאמרו בזמן שאין שם אלא יבם אחד ויבמה אחת והיא אחות אשתו או אחת מכל עריות שאמרו שהן פטורות מן החליצה ומן הייבום, אבל אם היו שני יבמין ושתי יבמות והיתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה והשנייה מותרת לו וכן השנייה אסורה על אחיו השיני איסור ערוה והראשונה מותרת לו, האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה, ואחותה שהיא יבמתה רצו חולצין רצו מייבמין, דאמר רב יהודה אמר רב וכן תני רבי חייא בכולן אני קורא בהן האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה, ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת.
רב יהודה מתרגם מחמותו ואילך אבל שיתא באבי דרישא לא, מאי טעמא, כיון דבתו באונסין הוא דמשכחת לה בנישואין לא קא משכחת לה בנישואין קא מיירי באונסין לא קא מיירי. אביי מתרגם אף בתו מאנוסתו, מאי טעמא, כיון דאשכוחי משכחת לה אי בעיא באונסין תיהוי אי בעיא בנישואין תיהוי, אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו לא, כיון דאליבא דרבי שמעון משכחת לה ואליבא דרבנן לא משכחת לה בפלוגתא לא קא מיירי. רב ספרא מתרגם אף אשת אחיו שלא היה בעולמו ומשכחת לה בשיתא אחי אליבא דרבי שמעון (י'.), וסימניך מת נולד ויבם מת נולד ויבם. כיצד, (כ"ח:) ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות לוי ויהודה נשואין שתי נכריות מת ראובן נולד יששכר ייבם לוי מת שמעון נולד זבולון ייבם יהודה מתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו להו קמי יששכר וזבולון, האסור לזה וכו'. למה לי ייבם יהודה בלא ייבם יהודה נמי משכחת לה משום צרה, הא תינח צרה, צרה דצרה מאי איכא למימר, כגון דהדור יבומינהו גד ואשר.
<h2>דף י.</h2>
אמו אנוסת אביו חדא משכחת לה תרתי לא משכחת לה, אי יעקב שתי אחיות אנס, אחותה שהיא יבמתה משכחת לה האסור לזה מותר לזה לא משכחת לה, אי שתי נכריות אנס אסור לזה ומותר לזה משכחת לה אחותה שהיא יבמתה לא משכחת לה. כיצד, יעקב אנס שתי אחיות והוליד מהן ראובן ושמעון ונשאו שתיהן ללוי ויהודה והן אנוסות אביהם ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון זו אמו של ראובן וזו אמו של שמעון והן אחיות, אחותה שהיא יבמתה איכא האסור לזה מותר לזה ליכא, דהויא לה אמו של ראובן אחות אמו של שמעון ואמו של שמעון אחות אמו של ראובן וכתיב (ויקרא י"ח, י"ג) ערות אחות אמך לא תגלה. שתי נכריות כיצד, יעקב אנס שתי נכריות והוליד מהן ראובן ושמעון ונשאו שתיהן ללוי ויהודה, דתנן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון עמד ראובן וייבם אשתו של אחיו שהיא אנוסת אביו והיא אמו של שמעון ועמד שמעון וייבם אשתו של אחיו שהיא אנוסת אביו והיא אמו של ראובן והן נכריות, האסור לה מותר לזה איכא אחותה שהיא יבמתה ליכא.
<h2>דף יג:</h2>
החולץ לצרת בתו או לצרת בת בתו או לצרת בת אשתו או לצרת בת בתה או לצרת בת בנה או לצרת חמותו או לצרת אם חמותו או לצרת אם חמיו או לצרת אחותו מאמו הנשואה לאחיו מאביו או לצרת אחות אמו או לצרת אחות אשתו או לצרת אשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו או לצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו או לצרת כלתו, חליצה שחלץ לא עשה כלום ולא פסלה מן הכהונה, ואם יש לו אחים או חולצת או מתייבמת. המייבם לצרת בתו או לאחת מכל עריות האילו, בעילתו בעילת זנות ופסלה מן הכהונה ואם יש לו אחים חולצת ולא מתיבמת.
<h2>דף יז:</h2>
ואשת אח מן האם, דכתיב (דברים כ"ה, א') כי ישבו אחים יחדיו ואמר רב יהודה אמר רב יחדיו המיוחדין בנחלה, פרט לאחים מן האם.
<h2>דף כ.</h2>
כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת, איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת, אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת. כל שאיסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת כיצד, אחיו של ראובן שנשא בתו של ראובן או אחת מחמש עשרה עריות הן וצרותיהן וצרות צרותיהן לא חולצות ולא מתייבמות. איסור מצוה חולצת ולא מתייבמת כיצד, אחיו של ראובן מאביו נשא אם אמו של ראובן או אשת אבי אמו של ראובן או אשת אחי האם מן האב של ראובן או אשת אחי האם מן האב ומן האם של ראובן או אחיו מאביו שנשא כלת בנו של ראובן או כלת בתו של ראובן או שלישית שבבנו שהיא בת בן בנו של ראובן או שלישית שבבתו שהיא בת בן בתו של ראובן או שלישית שבבתה שהיא בת בן בתה של אשתו של ראובן או רביעית שבחמיו שהיא אם אם חמיו של ראובן או רביעית שבחמותו שהיא אם אם חמותו של ראובן או אחיו מאביו שנשא אשת אחי האם מן האם של ראובן הרי אילו כולן חולצות ולא מתייבמות, שכולן שניות ליבם ולא שניות לבעל, ואי אתה יכול לומר אם אביו ואשת אבי אביו ואשת אחי האב מן האם שהן שניות לבעל ושניות ליבם.
איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות. ומאי ניהו איסור מצוה, שניות מדברי סופרים ואמאי קרי לה איסור מצוה, מצוה לשמוע דברי חכמים. איסור קדושה, אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין, ואמאי קרי להו איסור קדושה, דכתיב (ויקרא כ"א, ו') קדושים יהיו לאלהיהם לפיכך חולצות ולא מתייבמות. עקרה וזקינה ושאר כל הנשים או חולצות או מתייבמות.
אחותה שהיא יבמתה דאיסור ערוה חולצת (ולא) [או] מתייבמת, כיצד, אחיו של ראובן נשא אחות חמותו של ראובן וחמותו של ראובן נשואה לשמעון אחיו ואחר כך מתו שניהם, חמותו שהיא ערוה פטורה מן החליצה ומן הייבום, אחות חמותו או חולצת או מתייבמת. או שנשא אחות אם חמותו של ראובן ואם חמותו של ראובן נשואה לאחיו, אם חמותו ערוה אחותה מותרת. או שנשא אחות אם חמיו של ראובן ואם חמיו של ראובן נשואה לאחיו, אם חמיו ערוה אחותו מותרת או שנשא אחות אשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו, אשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו ערוה אחותה מותרת. או שנשא אחות אשת אחיו שלא היה בעולמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו נשואה לאחיו, אשת אחיו שלא היה בעולמו ערוה אחותה או חולצת או מתייבמת. או שנשא אחות כלתו וכלתו נשואה לאחיו, כלתו שהיא נשואה לאחיו ערוה אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת. ואחיות כולהו דאסור ערוה או חולצות או מתיבמות ואי אתה יכול לומר אחיות שאר עריות מפני שאחיותיהן עריות.
איסור קדושה חולצות ולא מתייבמות כיצד, כגון אלמנה בין מן האירוסין ובין מן הנישואין שנפלה לפני כהן גדול או גרושה בין מן האירוסין ובין מן הנישואין שנפלה לפני כהן הדיוט או שנשא אחיו אחת מכל הנשים שהן פסולות לכהונה הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. ואם ייבם אחת מאיסור מצוה כופין אותו להוציא ואין לה כתובה והוולד כשר, ואם מת ולא נתגרשה לא פסלה מן הכהונה, ואם ייבם אחת מאיסור קדושה כופין אותו להוציא ויש לה כתובה והוולד חלל ופסלה מן הכהונה.
<h2>דף כט:</h2>
העושה מאמר ביבמתו פרחה הימנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת ארוסין ונישואין.
<h2>דף לב.</h2>
שני אחים נשואין שתי אחיות ומת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שיני, אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת. ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות וגירש אחד מהן את אשתו ומת אחד מהם בלא בנים ואחר כך מתה הגרושה, אין אחותה צריכה לא לייבם ולא לחלוץ, מאי טעמא, כיון דמית חבריה הוה איתה לגרושה בחיי, איפטרה לה היא, ואפילו צרתה, דהכי אמור רבנן (ל'.) כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה, ואפילו צרתה פטורה.
<h2>דף מ:</h2>
מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו. מאי מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, מייבם אדם לאם צרת חלוצתו, כיצד, שלשה אחים שנים מהם אחד נשא אמה ואחד נשא בתה ויש לו אשה אחרת ואחד מופנה מת אחד מהם שנשא בתה ואשה אחרת עמד מופנה וחלץ לאשה אחרת ואחר כך מת אחיו עמד מופנה ויבם לאם צרת חלוצתו, זו היא ששנינו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו. ואסור בצרת קרובת חלוצתו לעניין יבום, אבל חליצה חליץ, מאי ואסור בצרת קרובת חלוצתו, חולץ אדם לצרת אם חלוצתו, כיצד, שלשה אחים שנים מהם אחד נשא אמה ואשה אחרת ואחד נשא בתה ואחד מופנה מת אחד מהם שנשא בתה וחלץ לה מופנה ואחר כך מת אחיו ועמד מופנה וחלץ לצרת אם חלוצתו וזו היא ששנינו אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו.
תני רבי חייא (תוספתא פ"ו) ארבע מדברי תורה וארבע שניות להם מדברי סופרים אסורות משום חולץ, כלתו ואשת אביו ואשת אחיו ואשת אחי אביו אסירן מדאוריתא, כלת בנו כלת בתו אשת אבי אביו ואשת אבי אמו אסירן מדרבנן. ומהכא שמעינן מינה דגזרינן שניות בחליצה.
אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הוולד ממזר, ולית הלכתא כוותיה. מותר אדם באם צרת חלוצתו ובאם אמה דצרת חלוצתו ובאם אביה דצרת חלוצתו ובבת צרת חלוצתו ובבת בתה דצרת חלוצתו ובבת בנה דצרת חלוצתו ובאחות דצרת חלוצתו הרי אילו כולן מותרות לו, וכולן או חולצות או מתייבמות. אסור אדם בצרת אם חלוצתו ובצרת אם אמה דחלוצתו ובצרת אם אביה דחלוצתו ובצרת בת חלוצתו ובצרת בת בתה דחלוצתו ובצרת בת בנה דחלוצתו ובצרת אחות חלוצתו, כולן אסורות לו, וכולן חולצות ולא מתייבמות.
א"ר שמעון בן לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. אחות גרושה אסורה מדברי תורה לא חולצת ולא מתייבמת, כיצד, שני אחים נשואים שתי אחיות עמד אחד מהם וגירש את אשתו ואחר כך מת אחיו, זו אחות גרושתו לא חולצת ולא מתייבמת וזו היא ששנה ר' אחות גרושה אסורה מדברי תורה. אחות חלוצה אסורה מדברי סופרים כיצד, שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות וחלץ לה מופנה ואחר כך מת אחיו השני עומד מופנה וחולץ לאחות חלוצתו.
<h2>דף מג:</h2>
מי שהיה נשוי שתי נשים ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. יש מייבם לאחת וחולץ לאחת, כיצד, אחיו של ראובן נשא שתי נשים ומת, עמד ראובן ויבם אחת מהם והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת יבמתו איילונית, תצא צרתה מזה ומזה וצריכה חליצה. יש חולץ לצרת בתו כיצד, אחיו של ראובן נשא שתי נשים אחת מהן בתו של ראובן ומת, צרת בתו פטורה מן החליצה ומן הייבום, הלכה צרה ונשאת ולאחר שנשאת נמצאת בתו של ראובן איילונית, תצא צרתה מזה ומזה וצריכה חליצה. וכן כל עריות שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות לאחים, אבל נשאו צרות ואחר כך נמצאו עריות אילוניות, כל צרה וצרה תצא מזה ומזה וצריכה חליצה.
<h2>דף מט.</h2>
אשתו שמתה מותר באחותה, גרשה ומתה מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה מותר באחותה. יבמתו שמתה מותר באחותה, חלץ לה ומתה מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה מותר באחותה.
<h2>דף סד:</h2>
אמר רבה השתא דאמרת אחיות מוחזקות, לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין, ולא אמרן אלא היכא דאיתחזק אבל לא איתחזק אקראי בעלמא היא.
<h2>דף סז:</h2>
האי לעניין חליצה וייבום ונשואי חרש וקטנה כי הדדי ניהו, אבל לעניין תרומה אף על גב דחרש וקטנה נשואין דרבנן נינהו, חרש שאני, דאילו חרש לא מוכיל בתרומה דתנן העובר והיבם והארוסין והחרש ובן תשע שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין בתרומה אלמא חרש לא מוכיל בתרומה, ואילו קטנה אכלה כדקתני (גיטין נ"ה.) ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה. ומאי שנא, משום דקנין כספו כתיב (ויקרא כ"ב, י"א) בגברא תלא רחמנא, חרש כי נמי תקינו ליה רבנן נשואין, הוא לאו בר קניין הוא, קטנה לכהן פקח כיון דקניא ליה בתקנתא דרבנן וגברא בר קנין הוא אכלה. וחרשת דמינסבה לכהן פקח אף על גב דתקינו לה רבנן נשואין וגברא בר קנין הוא משום גזירה לא אכלה, כדאמרינן (יבמות קי"ג.) גזירה שמא יאכיל חרש לפקחת, כיון דחרש וחרשת כהדדי נינהו אי אמרת חרשת לכהן פקח אכלה בתרומה אתו למימר חרש דנסיב פקחת אכלה.
נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע איזה מהן מת ראשון צרתה חולצת ולא מתיבמת.
<h2>דף עט:</h2>
סריס אדם שחלץ ליבמתו חליצתו כשרה ואפילו יש לו אחים, סריס חמה שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים ואם אין לו אחים חליצה שחלץ לא עשה כלום ולא פסלה מן הכהונה. היכי דמי סריס חמה, אמר אביי כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה. ממאי הוי, דאפיא ביה אימא בטיהרא ושתיא ביה שיכרא מרקא. אשת סריס אדם או חולצת או מתייבמת, אשת סריס חמה לא חולצת ולא מתייבמת.
פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן או חולצין או מיבמין.
<h2>דף פג.</h2>
(תוספתא בכורים פ"ב) אנדרוגינוס יש בו דרכים ששוה בהם לאנשים ויש בו דרכים ששוה בהן לנשים ויש בו דרכים ששוה לאנשים ולנשים ויש בו שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים. דרכים השוה בהן לאנשים, מטמא בלובן כאנשים ונושא אבל לא נישא ואין מתיחד עם הנשים ואינו ניזון עם הבנות כאנשים ומתעטף באבילות ואינו מספר ואינו מטמא למתים ועובר בבל תשחית ובבל תקיף וחייב בכל מצות שבתורה כאנשים. דרכים השוה בהן לנשים, מטמא באודם ואין מתיחד עם האנשים כנשים ואין זוקקין לייבום ואין חולק עם הבנים ואין חולק בקדשי מקדש ופסול לכל (עריות) [עדיות] שבתורה ואם נבעל בעבירה פסול מן הכהונה כנשים. דרכים השוה בהן לאנשים ולנשים, חייבין על נזקיו בין ניזק ובין מזיק וההורג במזיד נהרג בשוגג גולה לערי מקלט ואמו יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה כאנשים וכנשים ומביאה עליו קרבן כאנשים וכנשים ונוחל בכל נחלות שבתורה וחולק בקדשי הגבול כאנשים וכנשים והאומר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר. דרכים שאין שוה בהן לא לאנשים ולא לנשים, אין חייבין על ביאת מקדש וטומאתו ואין שורפין את התרומה על טומאתו ואין נערך לא כאיש ולא כאשה ואין נמכר כעבד עברי והאומר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר. רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא הוכרעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקבה היא, אבל טומטום אינו אלא ספק איש או ספק אשה. פירושא: מיטמא בלובן, דלאיטמויי נפשיה לאו בזכר תלא רחמנא. ונושא אבל לא נישא, דכיון דאית ליה זכרות זכר קרינא ביה. ונעטף באבילות ועובר בבל תשחית ובבל תקיף וחייב בכל מצות שבתורה, דכל חומרי דאיכא בזכר שדינן עליה. ואינו חולק בקדשי מקדש, (ויקרא ו', י"א) דכל זכר בבני אהרן כתיב. ואמו יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה, דיהבינן לה כנקבה ימי טומאה ארבעה עשר וימי טהרה מליתא דששים וששה. ונוחל בכל הנחלות שבתורה, במקום דלא אית ליה לא אחא ולא אחאתא. וחולק בקדשי הגבול בתרומה. ואין חייבין על טומאתו, דכתיב (במדבר ה', ג') מזכר ועד נקבה. ואינו נערך, דכתיב בערכין (ויקרא כ"ז, ד') אם נקבה היא אם זכר הוא נקבה ודאית זכר ודאי. ואינו נמכר כעבד עברי, דאין עבד עברי אלא דבר אולודי הוא דכתיב ביה (שמות כ"א, ה') אהבתי את אדוני וגו', ואמה עבריה, דבת בנים היא דכתיב (שם ט') ואם לבנו ייעדנה ואנדרוגינוס לאו בר אנסובי הוא. אנדרוגינוס שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים ואם אין לו אחים חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. אשת אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתיבמת.
<h2>דף פג:</h2>
תנו רבנן (תוספתא פי"א) טומטום שקידש קידושיו קידושין חולץ וחולצין לאשתו ואם יש שם אחים אינו חולץ ואינו מייבם אבל מייבמין את אשתו, רבי יוסי ברבי יהודה אומר לא חולץ ולא חולצין לאשתו ולא מייבמין את אשתו שמא יקרע והרי הוא סריס חמה, ותנן סריס חמה ואנדרוגינוס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר לא חולצין ולא מייבמין. טומטום שקידש קידושיו קידושין נפקא מינה למיסרה על קרוביו, נתקדש קידושיו קידושין נפקא מינה לאיתסורי בקריבתיה. טומטום שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחין אם אין לו אחין חליצה שחלץ כשרה ופסלה מן הכהונה. אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת. טומטום לענין חליצה פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי בר' יהודה, דתנן רבי יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר הרי זה לא יחלוץ מפני שהוא כסריס, ואמר רבי אמי מאי עביד רבי יהודה לטומטום דבירי אותביה אבי כורסיא ונקרע ואוליד שבע בנין, ורבי יהודה חזר על בניו מאין הם. ותניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר טומטום לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס חמה, ואמרינן כל דמקרע זכר הוי, הכי קאמר שמא יקרע ונמצא זכר ושמא ימצא סריס חמה. מאי בינייהו, אמר רבא לפסול במקום אחים ולחלוץ שלא במקום אחים, לרבי יהודה דאמר סריס חמה הוי חליצתו ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה ולרבי יוסי ברבי יהודה דאמר ספיקא הוי כי חלץ לה במקום אחין פסל לה על אחים ולעלמא לא משתריא עד דחלצי לה אחין ואי ליכא אחים לא משתריא לעלמא אלא בחליצה ומספיקא פסולה לכהונה. ואנן השתא משוינן לה ספיקא כהאי תנא לחומרא דפסיל במקום אחין וחליץ שלא במקום אחין ואשתו דיליה חולצת מספק. ומשמע הני מילי היכא דלא נקרע ונמצא זכר, אבל ודאי נקרע ונמצא זכר, הוה עובדא בחד טומטום דכמה שני הוה יתיב בביתא כנשים ולבסוף נקרע ונמצא זכר ונפק ליה דיקנא ונסיב איתתא והוה בהדה כמה שני ומית ואתא אחוה ליבומה לאיתתיה ושיילונון לרבנן במתיבתא ושריוהא ליבומי ויבמה אחוה דההוא טומטום ונסבה.
תניא רבי סימאי אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות. מאי טעמיה דרבי סימאי, אמר רבה בר המדורי אסברה לי אמר קרא (ויקרא י"ח, כ"ב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו זכר שיש לו שני משכבות הוי אמר זה אנדרוגינוס. רבי אליעזר אומר (פ"ד.) אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר. תניא רבי אומר כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו, רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר.
<h2>דף פד.</h2>
שניות מדברי סופרים שניה לבעל ולא שניה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם, שניה ליבם ולא שניה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל, שניה לזה ולזה אסורה לזה ולזה. כל שניה שהיא שניה לבעל ואין שניה ליבם, מבעל אין לה כתובה ואין לה מזונות והולד כשר וכופין אותו להוציא, מן יבם יש לה כתובה ויש לה מזונות והולד כשר ואין כופין אותו להוציא. כל שניה שאינה שניה לבעל והיא שניה ליבם, מבעל יש לה כתובה ויש לה מזונות והולד כשר ואין כופין אותו להוציא, מן יבם חולצת ולא מתייבמת ואם נשא אין לה כתובה ואין לה מזונות והולד כשר וכופין אותו להוציא. כל שניה שהיא שניה לבעל והיא שניה ליבם, משניהם אין לה כתובה ואין לה מזונות והוולד כשר וכופין אותו להוציא. כל שניה שהיא שניה לבעל ואין שניה ליבם ומת, או חולצת או מתייבמת. כל שניה שהיא שניה ליבם ואין שנייה לבעל ומת, חולצת ולא מתייבמת. כל שניה שהיא שנייה ליבם ולבעל ומת, חולצת ולא מתייבמת.
מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה לבעל ואחת שניה ליבם ומת, כשהוא מייבם מייבם לשניה דבעל כשהוא חולץ חולץ לשניה שלו. מי שהיה נשוי שתי נשים שתיהם שניות לבעל ולא שניות ליבם ומת, עומד יבם ומייבם לאיזו שירצה. מי שהיה נשוי שתי נשים שתיהן שניות ליבם ולא שניות לבעל ומת, חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה. מי שהיה נשוי שתי נשים שתיהן שניות לבעל וליבם ומת, חולץ לאחת מהם. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה לבעל ואחת אשה אחרת ומת, מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה ליבם ואחת אשה אחרת ומת, כשהוא מייבם מייבם לאשה אחרת או חולץ כשהוא חולץ חולץ לשניה לו. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה לבעל ואחת מחזיר גרושתו משנשאת ומת, כשהוא מייבם מייבם לשניה דבעל כשהוא חולץ חולץ למחזיר גרושתו של אחיו משנשאת. מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה ליבם ואחת מחזיר גרושתו משנשאת ומת, חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה. מי שהיה נשוי שניה לבעל ולא שניה ליבם ומת, או חולצת או מתייבמת. מי שהיה נשוי שניה ליבם ולא שניה לבעל ומת, חולצת ולא מתייבמת. מי שהיה נשוי שניה לבעל והיא שניה ליבם ומת, חולצת ולא מתיבמת.
<h2>דף צו.</h2>
קטן שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים או לכשיגדיל חולץ לה חליצה אחרת, ואם מת ואין לו אחין חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. בן תשע שנים ויום אחד שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים ואין מייבמין לה או לכשיגדיל חולץ לה חליצה אחרת, ואם מת ואין לו אחים חליצתה כשירה ופסלה מן הכהונה. בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו חולצת ולא מתייבמת.
<h2>דף צז.</h2>
בתו מאנוסתו כיצד, ראובן ושמעון אנסו אשה אחת זה הוליד ממנה בת וזה הוליד ממנה בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון, זו בתו של ראובן מאנוסתו אסורה לו ומותרת לשמעון וזו בתו של שמעון מאנוסתו אסורה לו ומותרת ליהודה והן אחיות מן האם. ואי אתה מוצא זו אלא באונסין אבל בנישואין כיון שנשאת לראובן אינה יכולה להנשא לשמעון שהיא אשת אחיו, ובתה מאחר אסורה לראובן שהיא בת אשתו דכתיב (ויקרא י"ח, י"ז) ערות אשה ובתה לא תגלה, אבל בת אנוסתו מותרת לו, דתנו רבנן נשא אשה אסור לישא בתה אנס אשה מותר לישא בתה.
<h2>דף צז:</h2>
תנו רבנן (תוספתא פ"ב) יש או חולצין או מייבמין חולצין ולא מייבמין מייבמין ולא חולצין לא חולצין ולא מייבמין. עריות שאמרו, לא חולצין ולא מייבמין, מוסף עליהם סריס חמה ואנדרוגינס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר, דהיכא דאיכא שני אחין דמיגיירין בהדי הדדי אי נמי שני אחין משוחררין ונשאו נשים ומת אחד מהם בלא בנים אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום, דתנו רבנן שני אחים תאומים גרים וכן משוחררין לא חולצין ולא מייבמין ואין חייבין משום אשת אח, היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חולצין ולא מייבמין, חייבין משום אשת אח, היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל לכל דבריהם. ואשת סריס חמה ואשת אנדרוגינס פטורין מן החליצה ומן הייבום מאי טעמא, דלאו בני אולודי נינהו.
<h2>דף צט.</h2>
ספקות חולצות ולא מתיבמות, ומאן נינהו ספיקות, דהיכא דקדיש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קידש ומת ולו אח אחד חליץ להו לתרויהו מספיקא. האשה שנתערבו ולדיה בולד כלתה, הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו, בני הכלה חולצין ולא מייבמין שספק אשת אחיו ואשת אחי אביו, בני הזקינה או חולצין או מייבמין שספק אשת אחיו ואשת בן אחיו.
<h2>דף ק.</h2>
מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והיו לה בנים מן הראשון ובנים מן השיני, הן חולצין ולא מייבמין וכן הוא להם חולץ ולא מייבם. (ק':) היו לו אחים מן השיני ואחים מן הראשון שלא מאותה האם, הוא חולץ ומייבם והן חולצין ומייבמין, ודקא אמרינן הוא חולץ ומייבם דווקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי והדר מיחלץ לא דילמא פגע ביבמה לשוק.
<h2>דף קד:</h2>
החרשת והאלמת והשוטה מתייבמות ולא חולצות, חרשת ואלמת מאי טעמא, אמרי דבי רבי ינאי לפי שאינן בואמר ואמרה, ושוטה נמי משום דלאו בת דיעה היא, הילכך מתייבמות ולא חולצות. ובתר דמייבם אי בעי מפיק לה בגט, דתנן (קי"ב:) מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת, כונס, ואם רצה להוציא בגט יוציא.
חרש שנחלץ וחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה. אמר רב יהודה אמר שמואל (ק"ה:) זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום. חרש שחלץ ליבמתו חרשת, יחזור וייבם לה או אחים מייבמין לה, ואם מת ואין לו אחים חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. חרש שחלץ ליבמתו פקחת, יחזור וייבם לה ואינו מוציא לעולם, ואם יש לו אחים או חולצת או מתיבמת, ואם מת ואין לו אחים ולא נתייבמה חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. (קי"ב.) חרש שנשא חרשת ויש לו אח חרש, מתייבמת ואינה חולצת. חרש שנשא חרשת ויש לו אח פקח, כונס ואם רצה להוציא מוציא. חרש שנשא פקחת ויש לו אח פקח, או חולצת או מתייבמת. חרש שנשא שתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת ויש לו שני אחין אחד פקח ואחד חרש, פקח מייבם או חולץ לפקחת וחרשת פטורה. חרש שנשא שתי נשים חרשות ויש לו אחין אחד פקח ואחד חרש או שני אחים [פקחים], ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. חרש שנשא שתי נשים פקחות ויש לו שני אחין פקחין, אחד מהם מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. פקח שנשא פקחת ויש לו אח חרש, מתייבמת ואינה חולצת. פקח שנשא חרשת ויש לו אח חרש, מתייבמת ואינה חולצת. פקח שנשא שתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת ויש לו שני אחין אחד פקח ואחד חרש, חרש מייבם לאיזו שירצה, פקח מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. פקח שנשא שתי נשים חרשות ויש לו שני אחים פקחים או שני אחים חרשים או שני אחים אחד פקח ואחד חרש, אחד מהם מייבם לאיזו שירצה. פקח שנשא שתי נשים פקחות ויש לו שני אחין אחד פקח ואחד חרש, פקח מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. חרשת שחלצה תחזור ותתייבם או מן מי שחלץ לה או מן אחד מן האחים, ואם מתו ולא נתייבמה חליצה שחלצו לה לא עשו ולא כלום ולא פסלוה מן הכהונה.
וחרש וחרשת לא מיבעיא לכתחילה דלאו בני חליצה נינהו אלא אפילו איקרו וחלוץ חליצה פסולה היא ולא מישתריא בה לעלמא, ואף על גב דקריאה מצוה בעלמא היא ועכובי לא מעכבא, ראוי לקרות מיבעא בענן כדרבי זירא, דאמר רבי זירא כל הראוי לבילה בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו.
<h2>דף קט.</h2>
שני אחים נשואין לשתי יתומות קטנות, מת בעלה של אחת מהן תצא משום אחות אשה, וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה, מת בעלה של גדולה רבי אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו. (ק"י.) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר וכן אמר רבי אלעזר הלכה כרבי אליעזר.
<h2>דף קיב:</h2>
ודאמרינן נשטית לא יוציא נתחרש הוא או נשטה לא יוציא עולמית, במה דברים אמורים בפקח ונתחרש, אבל בחרש מעיקרו כי דקא תני כשם שהוא כונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה. שומרת יבם דנפלה קמיה משומד לא משתריא לעלמא עד דחליץ לה, דהא בקדושתיה, דקיימא לן דאי מקדיש תפסין ליה קידושי.
והיכא דאיכא שני אחים אחד פקח ואחד חרש ונשואין שתי נכריות פקחות ומת פקח בעל פקחת, ההוא חרש לא מצי חליץ, אלא מיכנס כניס ואפוקי לא מצי מפיק לעולם, דתנן מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת, כונס ואין מוציא לעולם.
החרש והאלם והשוטה מייבמין ולא חולצין כדאמרינן.
חרש וקטן מייבמין ולא חולצין, החרשת והשוטה מתייבמות ולא חולצות. חרשת לא מציא חלצה אלא מתייבמה, ולבתר דמתייבמה אי בעי לאפוקה מצי מפיק לה. וכן חרש לא מצי חליץ אלא מייבם, ובתר דמייבם אי בעי לאפוקה מצי מפיק לה, והני מילי דנפל קמיה מאחיו חרש, אבל חרש דנפל קמיה פקחת מאחיו פקח כיון דתפשי ליה לאחיו קידושי מעליי בגוה, כונס ואינו מוציא לעולם. לעניין מחלץ חרש וחרשת כי הדדי נינהו תרויהו לא מצו חלצי אלא יבומי מייבמי לפי שאינן בואמר ואמרה, אבל לעניין אפוקי, חרשת דנפלה קמיה פקח בין מאחיו חרש ובין מאחיו פקח, כונס ואם רצה להוציא יוציא, אבל חרש דנפל קמיה פקחת, אי נפל קמיה מאחיו חרש מצי מפיק לה בתר דמייבם, אבל מאחיו פקח לא מצי מפיק לה לעולם.
ומנלן דפקחת דנפלה קמי חרש מאחיו חרש מצי מפיק לה, דתנן שני אחים חרשים נשואין לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת, וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פקחים או לשני אחים חרשים או לשני אחים אחד חרש ואחד פקח, הרי אילו פטורין מן החליצה ומן הייבום, ואם היו נכריות יכניסו, ואם רצו להוציא יוציאו. ומנלן דמאחיו פקח לא מצי מפיק לה, דתנן שני אחים אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי נכריות פקחות, מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת, או חולץ או מייבם, מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת, כונס, ואינו מוציא לעולם. שני אחים פקחין נשואין לשתי נכריות אחת חרשת ואחת פקחת, מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת, כונס, ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל חרשת, או חולץ או מייבם. שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נכריות אחת חרשת ואחת פקחת, מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת, כונס, ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת, כונס ואינו מוציא לעולם. תלת דנכריות רישא דקמייתא וסיפא דתנייתא דקא תני בגויהו או חולץ או מיבם דהויא להו פקחות קמי פקח ופקח קמי פקחת כי כולהון נשי דעלמא דאו חולץ או מייבם. סיפא דקמייתא וסיפא דתליתיתא דקא תני כונס ואינו מוציא לעולם, דפקחת קמי חרש מאחיו פקח מיחלץ לא מצי חליץ דליתיה בואמר, אלא מייבם יבומי, ואינו מוציא לעולם דיבם במקום בעל קאי, ואפילו יבם חרש או שוטה מן שמיא רמיוהא קמיה, ואף על גב דחרש מדאוריתא לאו בר נשואין הוא ורבנן הוא דתקינו ליה נשואין, ושוטה, אפילו מדרבנן לית ליה נשואין ואי מאית שוטה איתתיה לאו בת יבומי היא.
לעניין יבומי אינהו נשי דאחריני היכא דנפלה קמי חרש ואפילו שוטה ביבמה יבא עליה קאי, אבל פקחת קמי חרש מאחיו פקח אינמי מאחיו חרש ונסבה כשהוא פקח ולבסוף נתחרש כיון דתפסי ליה לאחוה קידושי מעליי בגוה ונפלה קמיה חרש כונס ואינו מוציא לעולם אי אחיו פקח ונתחרש הוה, כי היכי דאחיו לא מצי מפיק, דתנן נתחרש הוא או נשתטית היא לא יוציא עולמית הוא נמי לא מצי מפיק, דחרש ברמיזה הוא דמפיק היכא דכונס ברמיזה מפיק ברמיזה כי היכי דעיילא הכי נפקא, אבל לאפקועי קידושי דאוריתא ברמיזה לא מצי מפקע וכל שכן דנפלה ליה מאחיו פקח דלא מצי יבם חרש מפיק לה.
אמר רמי בר חמא מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נשואין ומאי שנא שוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נשואין, חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן תקינו להו נשואין, שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן ואין אדם דר עם נחש בכפיפה לא תקינו להו רבנן נשואין.
אשת קטן לא חולצת ולא מתייבמת וכן אשת שוטה, דתנו רבנן שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן הייבום.
ושוטה ושוטה דקתני דמיבמי ולא חלצי לענין נישואין לאו בני נישואין נינהו, דתניא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן הייבום, ושוטה ושוטה כי הדדי נינהו. ואף על גב דלאו בני נשואין נינהו, לענין יבומי שוטה אשת אחיו, רחמנא רמה קמיה כדאמרינן, הלכך שוטה דנפלה יבמה קמיה כונס, דלאו בר חליצה הוא ולאו בר גרושין הוא.
<h2>דף קיג.</h2>
וקאמרינן אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי, מאי קא משמע לן תנינא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואילו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם תרומתו של ישראל אפילו ברשותו, לרבנן הכי נמי דחרש לית ליה קנין מדאוריתא כלל, קנין דרבנן בעלמא הוא דקניא ליה בתקנתא דרבנן, אלא שמואל כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר תרומת חרש ספק היא ספק קנין דאוריתא הוא דאית ביה, ואפילו הכי איסור ספק אשת איש איכא קרבן דאשם תלוי לא מייתי, דבעי שמואל דעד דאיכא חתיכה משתי חתיכות, ולא סבר לה כרבי אלעזר בהא דרבי אלעזר לא בעי חתיכה משתי חתיכות, ואף על גב דאיכא חד תנא דרבי אלעזר דקתני (כריתות י"ח.) ספק אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין באשם תלוי ואף על גב דליכא חתיכה משתי חתיכות, מוקי לה שמואל כרבי אלעזר והוא סבר לה כאידך תנא דכל היד דתנן (נדה מ"ד:) נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק ופטורין מן הקרבן, ותני עלה וחייבין באשם תלוי, ותנא דמתניתין סבר בענן חתיכה משתי חתיכות. ואיכא דאמרי שמואל נמי חייבין באשם תלוי אמר, דסבירא ליה כרבי אלעזר בתרויהו, סבר לה כרבי אלעזר דאמר אשת חרש אית בה ספק קנין דאוריתא הלכך הויא לה ספק אשת איש, ומיחייב לה עלה נמי אשם תלוי דסבר לה כרבי אלעזר דלא בעי חתיכה משתי חתיכות. ומתניתין דקתני שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מייבם אלמא אשת חרש בת חליצה וייבום היא, לא תימא רבי אלעזר היא דאמר אית ליה ספק קנין דאוריתא אבל לרבנן לא, דמשוו ליה לחרש כשוטה וקטן ואשת חרש כאשת שוטה וקטן דקתני בהו (קי"ב:) שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן הייבום, אלא, שוטה וקטן היינו טעמא דנשיהם פטורות משום דלא תקינו להו רבנן נשואין, אבל חרש דתקינו ליה רבנן נשואין לא מיפטרא אשתו בלא ייבום, דהא קטנה דנשואין דידה דרבנן ניהו ולא קא מיפטרא, מחליצה וייבום, ולא עוד אלא דקיימא לן כרבי יהושע דאמר (ק"ח.) הרי היא כאשתו לכל דבר קא ירית לה וקא מיטמא לה וקא מוכיל לה בתרומה ואף על גב דקא עקר דאוריתא, וכל שכן ייבום דמוסיף הוא ולא מעקר קא עקר.
